"אמא גיאורגיה", עם "משפחת" מאסטר טריפ – סיפור הצלחה !

הייתי בפריז וגם ברומא, טיילתי המון וראיתי עולם, נהניתי, בתי מלון, רכבים נוחים, מסעדות פאר ועוד איך.

אז מה חשב לו בעלי היקר כשאמר לי ועיניו בורקות: "שושי אנחנו נוסעים לגיאורגיה", חייכתי וחשבתי לעצמי, עוד אחת מההרפתקאות של הגבר המתבגר שלי, כי הרי "כמעט היינו" בווייטנאם, בסין וקמבודיה, בקוטב  הצפוני והדרומי… הוא המשיך וחייך גיאורגיה לשבוע אחד, טיול ג'יפים הרפתקני בהרי הקווקז המושלגים.

עד כאן אמרתי לו…. שאני אסע בג'יפים? הרי לטיולי המדבר אני לא מצטרפת, מה לעשות אוהבת מזרונים ולא שקי שינה, אוהבת נוחיות ולא לפרק את הגב ובעלי יקירי, כמו עכביש מיומן החל לטוות את הרשת. אין יום שלא שמעתי – גיאורגיה, ג'יפים, מאסטר טריפ חברה מצוינת ומקצועית, נופים נהדרים, מספרים עליהם שהתמורה משתלמת מעל ומעבר…

ואז הוא מתקשר: שושי, תפני את רביעי בערב אנחנו נפגשים עם נציגי החברה למפגש הכנה.

המסע לגיאורגיה בפתח. לא עזרו לי תרגילי התחמקות והנה אנחנו בערב שבו הוא מתרגש, מפגש הכנה למשתתפי המסע לגיאורגיה, אנשים חביבים ולכל אחד תירוץ, למה גיאורגיה….

המארגנים חברת מאסטר טריפ מדריכי הטיול מספרים לנו על החברה המארגנת, על "מחלת הג'יפאות" של הבעלים ואהבה שלהם לטיולים גאוגרפים. על היתרון שיש בטיול ג'יפים שחושף את המטיילים להגיע למקומות בתוליים, מרוחקים ופחות מתויירים. על גיאורגיה הארץ שעדיין נחשבת לבתולית ולא כבושה, על הג'יפים והמסלול שלא פוסח על נקודות עניין, נופים אנשים ערים והרים.

הצוות עמד בכבוד מול "מטח השאלות"  והוכיח כמה סבלנות יש להם. הם השיבו על כל שאלה או משאלה שהמשתתפים העלו. הערב עובר ביעף ואנחנו נהנים ממעדנים גיאורגים שהכינו לכבודנו וסיפורים על הדרך, לא האמנתי שעבר כל כך מהר, לרגע חשבתי כמה חבל להיפרד…. הפתעתי אפילו את עצמי.

בדרכנו חזרה הביתה שואל בעלי החביב נו ?!נשמע מעניין אמרתי, אבל אתה בטוח? אני הייתי בטוח משיחת הטלפון הראשונה בה הרגשתי את המקצועיות , עכשיו אחרי המפגש אני מקווה שגם את בטוחה 🙂



ועכשיו התחילה להתחולל בראשי מסכת שאלות : מי יודע איך תהיה הדינמיקה עם המטיילים בקבוצה  ?  מי יודע איזה ג'יפים נקבל ?  והרי אנחנו מורגלים לנהיגת כביש ולא בשבילי עיזים, איזה בתי מלון נמצא שם ? והרי גיאורגיה רק יצאה מהחיבוק של הדב הרוסי ובוודאי עדיין לא מפותחת ומה עם אוכל ? מסעדות ואולי חס ושלום טיפול רפואי …ומה עם הצוות ? הרגעתי את עצמי שהצוות נראה כצוות של כמקצוענים ומיומנים "ומקסימום" אני אהנה…. (לא ידעתי אז עד כמה אני אענה).   

אין ספק שבמשפחתנו אני מחזיקת תיק הדאגה ואולי קצת היסטריה….

רצנו לספר לחברים, אנחנו נוסעים לגיאורגיה, ג'יפים, קווקז גבוה אל נופים וארץ בתולית (עדיין), והתגובות כמובן מעורבות, "השתגעתם, אתם בגילכם, מה איבדתם שם? " ואנחנו כמובן בטוחים בהחלטתנו וסופרים את השבועות משיבים בחיוך ובביטחון אנחנו בפנים ומצפים.

עד לנסיעה, מס' שבועות, הכל זרם ביעילות ובמקצועיות, כרטיסי טיסה, רישומים, מידע ותשובות מקצועיות ,לא הפסקנו לחפור ותמיד קיבלנו תשובות ומידע עדכני בזמן והרבה סבלנות מה שתרם וחיזק את תחושת הביטחון שלי.

מאסטר טריפ פתחה קבוצה למשתתפים שזה אגב רעיון נפלא וכך הכרנו אחד את השני ונשארה השאלה הדרמטית עם מי נהיה בג'יפ, בכל זאת זו מספר ימים עם אנשים לא מוכרים…..

הגיע היום אנחנו בנתב"ג פוגשים את החברים שהגיעו מכל קצות הארץ, זוגות ורווקים, צעירים ומבוגרים רקמה אנושית אחת, המפגש היה כמו כנס מחזור כי הרי את כולם הכרנו כבר מהמפגש, מהקבוצה וכמובן הרבה טלפונים.

טיסה קצרה לטבליסי הבירה, קצת מנהלה, המרת כספים ואנחנו במגרש החניה. הלם …. בשורה אין סופית כמו במסדר נשיאותי עומדים להם 10 ג'יפים ענקיים, מפוארים, מבריקים ובלון כתום לקישוט, זה שלנו ? שואל בעלי ההמום, מסתבר שכן אני משיבה, לא רואה ג'יפים אחרים, אלו לא ג'יפים אלו לימוזינות הוא עונה בצחוק והתרגשות. כאן התחלתי להתרגש, זאת חברה רצינית, לא מחפפים קיבלנו את הטוב ביותר, התארגנות קלה הסברים ופגישה עם המדריכה המקומית שלנו בגיאורגיה שהתווספה לצוות של מאסטר טריפ אחרי ההלם באה הפתעה –המדריכה הגיאורגית חיה בעבר בישראל, אוהבת את הישראלים והעברית שלה כמעט צברית.

בטוח נלך לאיבוד התגנב חשש קל  לליבי, איך כל כך הרבה ג'יפים מגיעים למלון בטבילסי בשיירה אחת? ספקנית שכמותי.. וכאילו חשו את רחשי ליבי ומיד מחולקים מכשירי קשר חדשים, מצוותים את הג'יפים ויאללה שיירה מפוארת הולכת לכבוש את טביליסי.

נסיעה מהירה בפרברי ורחובות הבירה ואנחנו חונים בבית המלון שלנו, חלוקת חדרים, היה מאוחר בלילה והאוכל במטוס …… הזכיר לי כמה אני רעבה, "כל החברים מתבקשים ללובי…. ושוב הצליחו להפתיע אותנו, הפרטים הקטנים והחשובים שכמותם זכינו לרבים במסע הזה, 3 לפנות בוקר הזמינו לנו מגשי אוכל התכבדנו לטעום מהמאכל הלאומי החאצ'פורי, היה חם וטעים בזמן שאכלנו כמה פרטים לגבי מחר ויאללה לישון, אוטוטו מתחילים יום חדש. לפני שהשינה קופצת עלי אני ממלמלת באזני בעלי שמתקשה מהתרגשות והתלהבות להירדם: "אתה יודע, עם כזאת נחיתה ותקתוק מופתי ההמשך מתחיל לסקרן אם ככה זה ימשיך עשינו בחירה מצוינת, הכל מתקתק בדייקנות שעון שוויצרי, אפס תקלות, אני כבר מצפה למחר.

בוקר היום השני:

תחילתו של המסע כולנו מתרכזים ברחבת החניה לשמיעת תדריך ונהלי בטיחות בנסיעת שיירה, בינתיים בחור חביב אוסף מכולנו את מפתחות הרכבים, בעלי שואל אותי מי זה, הוא לא מהקבוצה, מיד התבהרה התמונה, יש לנו מכונאי צמוד, כל יום היה בודק את כל הרכבים, שמן, מים צמיגים, ניקה פנסים, שמשות ומראות ושוב חשנו את תחושת הביטחון במארגנים, חשבו על הכל…

השיירה יוצאת לדרך אנחנו בגי'פ עם זוג חביב ונחמד, כולנו נטולי אגו ומפרגנים ולכן לא ממש חשוב מי ינהג ראשון ומי שני, האווירה כיפית ואני…. זוכרים הספקנית הגדולה מתלוצצת ושואלת מתי ילך לאיבוד הג'יפ הראשון במסע הארוך? אין מצב, בראש השיירה מדריך ישראלי מסתבר בדיעבד שהוא מקצוען בניווט ומכיר את השטח על בוריו לצדו המכונאי החביב ומדריכתנו הגיאורגית, כל רכב מצויד במכשיר קשר וברכב האחרון איש צוות נוסף, ארבעה אנשי צוות לקבוצה אינטימית של 20 מטיילים זה יחס של איש צוות לכל 5 מטיילים – וואוו, בעודי חושבת על כך אני שמה לב שכל רכב שפונה מדווח על פנייה וממתין לרכב מאחור, איזו התנהלות אמרתי, זו מקצוענות – תיקן אותי אישי היקר שהיה מאושר מהמתרחש ומתגובותיי. מסתבר שטעיתי בגדול, חששותיי התבדו … בכל ימי המסע לא הייתה טעות ניווט אחת כל הרכבים הגיעו מדי יום לבסיסם. הייתי כבר בטיולים רבים בעבר חשבתי לעצמי, זה לא מובן מאליו.

וכך חלפו להם בהנאה צרופה ימי טיול מופלאים, ארוחת בוקר מקומית, תדריך על המפה מה מצפה לנו במסלול היום, רכבים מתודלקים ומוכנים, כיבודים מפנקים ומים מינרלים בכל רכב ( מאסטר טריפ האלה מאסטרים בלפנק ! ).

אגם צלקה ועיר המערות המופלאה ורדזייה, מעבר ההרים זקארי ( אימל'ה איזה גובה ) השוק של זוגדידי וארוחות צהרים מפנקות על פי מיטב הטעמים הגיאורגי, בדרך הדרכות והסברים נהדרים על דרך וצורת החיים שפגשנו. התארחנו בארץ בתולית ונופי בראשית, פגשנו אנשים מקומיים מדהימים ומכניסי אורחים אנשים פשוטים שפתחו לנו את בתיהם וארחו אותנו וברכו אותנו בהרמת כוסית של צ'צ'ה, חזרתי במנהרת הזמן לשנות ילדותי אי שם בשנות החמישים. הנופים מרתקים, הרים מושלגים ועמקים נטועי כרמים, חקלאים החורשים את אדמתם עם שוורים ונשים קוצרות ירק במגל, בתי אבן וגגות קש הכל ראשוני, תמים ומעורר השתאות.

הצלמים שביננו חגגו תנאי מזג אויר מצוינים ונוף כזה שהולכים יחד, כל פריים נשיונל גיאוגרפיק. מאסטר טריפ ממשיכה להפתיע ומוציאה מכובע ההפתעות את השפן המנצח. איש צוות נוסף !!! מדריך צילום מומחה בתחומו שפתח כיתת אומן ובכל יום זכינו להדרכת צילום, כן גם מומחה לצילום היה בצוות והצילומים בהתאם.

ככל שטיפסנו לקווקז הגבוה הנוף משתנה, הדרך מטפסת אל פסגות הרים, מעבר ביערות ועמקים לצד נחלים זורמים, שלמה ארצי, יוסי בנאי, הגשש ועוד מצלילי ארצנו יחד עם חברים טובים. נשנושים ופיצוחים ומה כייף יותר מהעצירות בקרחות יער ונאות דשא להפסקת קפה עם מאפה שנעשו באהבה ושוב התחושה שדואגים לנו ומשקיעים בפרטים הקטנים הרגשה נהדרת ומרוממת.

עצירה קצרה בעיירת דרכים וקניית ירקות ומוצרי מכולת סקרנה אותי, מה הם עושים קניות באמצע היום חשבתי לעצמי. בעלי היקר אמר שזה בטח לגיבוי אם יחסר. עצירה על הר גבוה באמצע שום מקום והחידה נפתרה, הגזיות נשלפו, הסירים הוצאו וארוחת בוהריים מפוארת, מרקים, פשטידות סלטים ושתייה ארוחה מופלאה בטבע, כמו שאמרו בפרסומת לפנק.. לפנק.. לפנק וכך גם הרגשנו….כל פעם מפתיעים מחדש, ההתרגשות גואה איזה כייף.

פנינו לעבר צפון הסוונטי, שנחשב לאחד מהאזורים היותר יפים בגיאורגיה פגשנו רועי צאן וכפריים שגרים בבקתות בהרים והם שמחו להזמין אותנו אל בתיהם ולחלוק אתנו מהמעט שיש להם, אנשים מופלאים הגיאורגים כל כך אוהבים ישראלים, עכשיו חווינו את מה שהכינו אותנו – במדויק.

הלינה במסטייה הייתה חוויה מרתקת, בית של יהודים וביתם משמש כמרכז טיולים בסביבה לישראלים רבים. את מסטייה צריך לראות ולחוש מילים לא יוכלו לתאר את יופייה, עזבנו בצער את המקום המדהים ודרכנו אל עבר הקרחון צ'לאדי.



המסע מתקרב לסיומו וכולנו דרוכים לביקור המסקרן בכפר המיושב הגבוה באירופה – אושגולי, סיפרו לנו, ראינו תמונות אבל הדבר האמיתי מתפוצץ בפרצוף, העירוב הנדיר של הרים מושלגים העוטפים את הכפר, הבתים מאבני הציפחה והמגדלים בכל פינה, הפרות והחזירים שיוצאים לאחר חליבת הבוקר בידיים, כלי העבודה החקלאים מתקופת עבר וריח הפרות כל זאת יחד עם משפחה חמה המארחת את כולנו בביתה, מכניסה אותנו למטבח וכאן הכנתי במו ידי חאצ'פורי ריחני וכל כך טעים. ללא ספק פסגת הטיול והחלום הגיאורגי, שימשיך החלום הזה, איזה ניתוק נפלא מהמציאות שלנו, לא רוצה להתעורר, לא רוצה שייגמר !

זהו דברים טובים גם הם מסתיימים ואנחנו בדרך, חלפנו על פני הר השחארה הגבוה באזור ואנחנו בדרכנו לצחאלטובו, יום גשום במקצת כפרים קטנים נסיעה רגועה, תוכננה עבורנו ארוחת צהרים בשטח, הבטן כבר מקרקרת גשם ואין לנו קרחת יער לארוחה, לפתע השיירה עוצרת בכפר קטן באמצע הדרך, ברווזים ותרנגולים חוצים את השביל, אישה בחצר מציצה מעבר לגדר העץ, מדריכתנו החביבה מנהלת איתה שיחה ערה, תנועות ידיים מבטים ואנחנו ממתינים ברכב לא מבינים ואז נפתרה התעלומה, היום כולו היה בשטח היינו מתוכננים לאכול פיקניק אבל ירד גשם קל ללא הפסקה וצריך לאכול ארוחת צהריים ירדו הצוות וארגנו לנו ארוחה אצל הגברת, אני הספקנית מגחכת הפעם זה אלתור לא מוצלח, איך עשרים וחמישה איש אוכלים צהריים בבית קטן בכפר קטן.. אישה אחת ושתי בנות ??? אבל הפעם כבר ידעתי שיש לי עסק עם מקצוענים פשוט הייתי סקרנית האם גם הפעם יוציאו יש מאיין ?

ושוב כושר הארגון, היכולת והמקצועיות ניצחו, האישה הגיאורגית בשמחה פתחה את ביתה בפנינו ערכה שולחן גדול הבעירה אש בתנור העצים, אנחנו הנשים נכנסנו כולנו למטבח בתחושת חוויה מהסרטים קילפנו, טיגנו ובישלנו והכנו ארוחת מלכים בביתה של הכפרייה הגיאורגית שחיה בכפר קטן היא ושתי בנותיה, חשבתי לעצמי אצלנו זה לא היה יכול לקרות, הבנתי שהעוני וההסתפקות במועט, כי אין כנראה, הופך אנשים לטובים, כי בלי הביחד אין להם זכות קיום. החוויה הייתה חזקה וטוטאלית. נפרדו ממארחתנו מאושרים ומודים על החוויה הייחודית שזכינו לה, לא לפני שהשארנו לה אינספור מתנות על החוויה המדהימה שהיא הוסיפה לנו לחיים ולזיכרונות שאני כבר מבינה כמה אתגעגע….

בדרך הארוכה והיפה לכיוון הבירה טביליסי ביקרנו במערת נטיפים עם פירוטכניקה חדשנית היה מדהים ! חלפנו על פני ערים שחזותן עדיין תואמת את האדריכלות הסובייטית כבישים ומחלפים חדשים, כן גיאורגיה משנה פניה ונעזרת בחברות ישראליות.

טביליסי, החזרת רכבים מהירה וזריזה ואנחנו בסיור בעיר מודרנית ויפה המשלבת את הישן והחדש, העתיק והמודרני החלום הגיאורגי בפני סיום. על גבעה גבוהה הצופה אל העיר פסל ענק 'אמא גיאורגיה' הבטתי בפסל שעת שקיעה ואמרתי תודה לך אמא גיאורגיה, תודה על קבלת הפנים החמה והמיוחדת נהנו מכל דקה, נהנו מהנופים, מהאנשים הטובים מהאוכל הייחודי, אבל יותר מכל נהנינו ממסע קסום עם חברת מאסטר טריפ, שהבטיחה הרבה ונתנה הרבה יותר, תחושת הביטחון והמקצועיות, הירידה והדאגה לפרטים הקטנים, הניווט וההובלה של קבוצה גדולה, מהמפגש המכין ועד הנחיתה בנתב"ג, בטיסה חזרה שואל אותי בעלי כשפניו קורנות, נו…? ואני ספקנית שכמותי אומרת לו: מאסטר טריפ, שיחקו אותה בגדול !!! עוד רבות ידובר על המסע המופלא הזה, ולחשתי לו באוזן, תשאל אותם על מסע אחר בעולם, אני כבר מצטרפת.

תם ולא נשלם, מעבר לחוויה הענקית שחווינו זכינו בחברים מקסימים שטיילו איתנו ואליהם הצטרפו חברים מהמסע השני וכך הפכנו לחבורה שמחה שעדיין ממשיכה להתענג על החוויות שעברנו במסע לאמא גיאורגיה.

בתום המסע הרגשתי שהצטרפנו למשפחה –  משפחת מאסטר טריפ. 

קראתם עד לפה ? אז אני מודה לכם וממליצה בחום על הטיולים הגיאוגרפיים של מאסטר טריפ – שושי פרידמן