פרולוג
טוב, מרוקו זה לא בדיוק היעד האולטימטיבי ל"אשכנזייה" שכמותי. מי ששמע שאני נוסעת לשם קצת הרים גבה. הדעה הרווחת היא שזה יעד של "טיול שורשים", מרוקאים שנוסעים לבקר בבתי כנסת, בתי עלמין ולהכיר את שורשי הקהילה היהודית טרם עלייתה לארץ.
אז זהו. שלא. אבל ממש ממש לא. המושג הזה 'מרוקו' הוא משהו שאותי באופן אישי היה ממגנט, מושך אותי מבלי שאדע בכלל למה. לא הייתי שם אף פעם, לא ממש מכירה כאלו שהיו שם (גם לא בטיול שורשים), אבל משהו סוחף אותי לצאת למסע הזה – ואני מוכרחה לגלות מה….
Day one
בן גוריון > אירופה > קזבלנקה. מרוב התרגשות התייצבתי בין הראשונים בשדה התעופה. לאט לאט הגיעו כל חברי הקבוצה. חלקם חברים קרובים ממסעות קודמים, נרגשים מעוד מפגש רווי געגועים והמצטרפים החדשים מוצאים במהירות את מקומם ומשתלבים עם כולם לקבוצה מגובשת.
ככה זה במשפחת מאסטר טריפ, ישנה אנרגיה מלכדת וכשרמת האנרגיה עולה השלם עולה על סך חלקיו. תדרוך ראשוני, הסבר קצר וקדימה לבידוק הביטחוני. טיסה נעימה עם הפסקת רענון באירופה ו…הופ נוחתים בקזבלנקה. מהההה ???? קזבלנקה? אמנם לילה, אבל זה לא חלום… אני במרוקו !!!
היום השני שאין שני לו
כן, אני במרוקו. אחרי טיסה מלאה בהתרגשות, קבלת פנים נעימה בבית המלון (איזה פינוקים) אני מתעוררת לבוקר בניחוח מרוקאי. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרך. כל חברי הקבוצה נוסעים באוטובוס לגלות את ערי מרוקו. את לב ליבה של המסורת, התרבות, הדת והעם המרוקאי.
קזבלנקה, רבאט, מקנס ופס. העושר הארכיטקטוני במסגד חסן השני, בארמונות המלך, בשערים המהודרים וברחבי הערים האלו משאיר אותי ללא מילים. בפה פעור ובעיניים בורקות.
מניפת הצבעים שנגלית לעיניי ביצירות החרס בשווקים, בתי המלאכה האותנטיים, המראות, הריחות – הכל נספג בכל אחת מכדוריות הדם השלי. ממגנט, אמרתי?. שפע הגירויים מחייבים שינה טובה על מנת לעכל ולהכיל את כל העושר והאושר הזה.
יום שלישי (פעמיים כי טוב)
נכנסים קצת יותר לעומק, תרתי משמע. נחשפים לשורשים התרבותיים של מרוקו. מסיירים בסמטאות ה'מדינה' ומרגישים כאילו אנחנו נוסעים בזמן עשרות, אולי אפילו מאות שנים אחורה. בעלי מלאכה שאנחנו כבר מזמן הספקנו לשכוח (חייטים, סנדלרים וכד') עושים את מלאכתם בסבלנות אין קץ.
ואיך אפשר בלי הפינה היהודית החמה? ביקרנו בבית הכנסת היהודי בפס, שגרם לנו לתחושת גאווה והתרגשות רבה.
הערב יורד ואנחנו כבר מתארגנים לארוחת ערב משולבת במופע פולקלור מסורתי – כמה שמחה, איזו תרבות עשירה. פשוט תענוג.
שוויץ? במרוקו…???
בבוקר היום הרביעי אנחנו נפרדים מהעיירות המרתקות שביקרנו בהן וממשיכים לגלות את ההפתעות שמרוקו צופנת לנו בהמשך הדרך. אחרי נסיעה בנופים משתנים נגלתה לעינינו עיירה שוויצרית ציורית.
לא. לא התבלבלתי, כלומר קצת. אנחנו עדיין במרוקו, אבל העיירה הזו איפראן נראית כמו קפיצה קטנה לאירופה. שיפועי הגגות, בתי הקפה ברחוב והאווירה המיוחדת הייתה בניחוח שוויצרי טיפוסי.
זו הייתה תחנת רענון מפתיעה ונעימה בדרכנו אל נופי האטלס שיחשוף בפנינו בעוד רגע קסם נוסף.
It’s a kind of Magic
אתמול בערב נפרדנו לשלום מהאוטובוסים. בינינו – לא נתגעגע. הבוקר, ביום החמישי למסע שמחנו למראה הג'יפים הממתינים לנו בחניית המלון. אחרי לילה של שינה מתוקה אנחנו לגמרי מוכנים לשלב הבא. הקבוצה, אחרי ימים של גיבוש וחוויות משותפות שינתה זווית. חלוקת החברים לג'יפים מאפשרת חוויה בגוון קצת אחר. טיפה יותר אינטימי.
תדריך. מפות. מפתחות…. יוצאים לדרך. כבר בתחילת הנסיעה ברור לנו שמה שרואים משם, לא רואים מכאן. הג'יפ מאפשר לנו לנסוע בדרכים ובשבילים שהאוטובוס לא מגיע אליו. מרוקו במיטבה !!!
האגמים, נאות המדבר ונופי האטלס היו מהפנטי חושים. אי אפשר לתאר במילים את היופי עוצר הנשימה הזה. זכינו ביום הזה לחוות רגעים בלתי צפויים ויוצאי דופן. אדון מזג האוויר פינק אותנו בגשמים של ברכה, זרימות של נחלים ונהרות, שיטפונות – מה שאנחנו 'רודפים' אחריו בארץ, רדף אחרינו פה (-:
שום דבר לא ימנע מאיתנו את עוצמת ההנאה במסע הזה. אנחנו מחבקים את מזג האוויר ומתקדמים.
וביום השישי…
בשלב הזה החיוך שמרוח לי על הפנים הוא כבר משהו שלא ניתן לעשות איתו דבר. בוקר של אושר.
כבר שבוע ימים שאנחנו מטיילים בארץ מדהימה, מנותקים מהשגרה, נחשפים לתרבות, מסורת, מטבח ונופים עוצרי נשימה והחדשות הטובות…? זה רק הולך ומשתפר!
הזריחות, השקיעות ומה שביניהן – קסם מיוחד! אני מתחילה להרגיש את מרוקו פועמת בקרבי.
בכל ערב כשאנחנו מסיימים עוד יום גדוש בחוויות אנחנו מגיעים למלון. כל ערב למלון אחר. ובכל ערב אנחנו חווים משהו אחר. במלון אחד ערכו לכבוד האורחים שהגיעו קבלת פנים מיוחדת. באחר הגישו תה ועוגיות מסורתיות. העיצוב והחדרים תמיד מפתיע ונעים. פעם אוכלים בחצר פתוחה ופעם בחדר האוכל.
אפילו הלינה מזמנת לנו בכל ערב חוויה נעימה. ערב יורד על הבר בסמוך לבריכת המלון ואנחנו יושבים, שותים וחולקים חוויות וגם כמובן מעדכנים קצת את מי שהשארנו בבית בווטסאפ וברשתות החברתיות.
Day 7
הדרכים מובילות אותנו את תוך הכפרים האותנטיים. תנסו לדמיין תמונה שחרוטה בראשי – בית בוץ, דלת כחולה, בחוץ חבל כביסה תלוי בצל עץ תמר ירוק ועליו מתנופפים בגדים בשלל צבעים.
דמיינו עוד אחת – נערה צעירה אוחזת בידי אחיה הקטן ביד אחת כשהשניה תומכת את הדלי המונח על ראשה. משהו בפשטות הזו כובש אותי. הכל נראה כמו אמת אחת גדולה, פשוטה ואמיתית – החיים!
כמה פשוט – ככה טוב. חלק ממני אפילו טיפה מקנא. בא לי לקפוץ מהג'יפ לנופף לשלום לחברים וללכת לכבס קצת משהו בנהר (-:
שמונה ימים
שמונה ימים שאנחנו כבר מטיילים במרוקו ולרגע הזה חיכיתי עוד מהדיוטי פרי. הקסם המיוחד הזה.
4.00 לפנות בוקר זה לא בדיוק אני, אבל כשמדובר בחוויה יוצאת דופן של רכיבה על גמלים, על דיונה במדבר סהרה לצפות בזריחה – מוכנה להשכים לכבוד זה כבר ב 3.00
אי אפשר לתמחר את הרגע הזה, את החוויה הזו. זה אלוהי. הגענו לכוכב 'סהרה'. לכן הציור של אלוהים.
המקום בו הרוח מפסלת ללא הרף 'גלים' בדיונות, מושכת מכחול על החול ובכל רגע נתון מציגה יצירה מופלאה לא פחות מקודמתה.
פה כבר אין ממש בתים, גם לא צמחיה. מדבר אינסופי. הטבע במלוא הדרו ועוצמתו. איזה דופק !
חלום? פאטה מורגנה?
ביום התשיעי משהו מאתגר את הדמיון שלי. זה חלום? זה פאטה מורגנה? לא, זו המציאות. אני מגשימה (עוד) חלום ומטיילת במרוקו. כן, אני במרוקו. יושבת בג'יפ עם חבריי הקרובים ויחד אנחנו גומעים מסע של קילומטרים במרוקו. וואווו… זה באמת חלום. אושר גדול.
הפאטה מורגנה היחידה שראינו היום היא זו המפורסמת באגם איריקי – אותה אשליה שבה נראה כי אנחנו נוסעים אל עבר מקור מים גדול ומרוחק, אך המרחק לא מתקצר ומקור המים לא באמת קיים.
מיליון כוכבים בשמיים – היום העשירי
אתמול בלילה, בדרכינו אל המלון ראיתי מבעד לחלון הג'יפ מיליון כוכבים. מה מיליון? מיליארד. אולי יותר.
לא תיארתי לעצמי שמחזה כזה בכלל קיים. לילה חשוך, אך צלול. שמיים זרועי כוכבים "מרצפה לרצפה" – כיפה שלמה וקסומה עם נצנוץ של כוכבים ואפילו שביל החלב התגלה במלוא הדרו. מ ה פ נ ט. נקודה.
האמת, בשלב הזה כבר שורפות לי העיניים וכואבות לי הלחיים. אני ממעטת למצמץ על מנת לא להפסיד אף רגע, העיניים נוצצות מרוב אושר. והלחיים – אתם שואלים למה? אותו חיוך שמרוח לי על הפרצוף.
זהו. 10 ימים. מרגישה שבעה. ראיתי הכל. טעמתי. נהנתי מאד. אפשר לחזור. נתראה במסע הבא….
אז זהווווו… שלא. מרוקו לא מפסיקה להפתיע והדובדבן שבקצפת עוד לפנינו – אנחנו בדרך למרקש!
הנסיעה בדרכים היום היתה מהיפות שחוויתי עד כה. אנחנו חוצים את נופי האטלס הגבוה ועם כל פיתול בדרך נגלים לעינינו נופים קסומים. כן, כאלו שעוד לא ראינו. (ואני חשבתי ששבעתי…חחח).
בדרך באחת מהפסקות הרענון עצרתי לרגע. פשוט נשמתי את הסביבה. הפכתי להיות חלק מהטבע והוא חלק ממני. הזרקתי מנה גדושה של טבע טהור ונכנסתי לג'יפ… אנחנו בדרך למרקש.
14,000 צעדים – היום ה-11
מרקש היתה ללא ספק אחת הנק' בה התחברתי הכי הרבה לחוויה המרוקאית. ביום הזה "הלכתי לאיבוד" במרוקו. בסמטאות השוק נתתי לרגליים וללב להוביל אותי. בכל צעד ובכל פינה היה משהו מיוחד. ריח התבלינים. צבע הבדים. עבודות האומנות ושפע. פשוט שפע. מפעם לפעם מצאנו איזה פנינה קסומה. באחת הסמטאות הגענו לסדנה לבניה ומכירה של כלי נגינה. בעל המקום התגלה כמוזיקאי מוכשר שהנעים את אוזנינו במנגינות שלא שומעים בשום מופע פולקלור טיפוסי. מנגינה שמקורה בלב של אומן. צלילים נקיים של מוסיקה אותנטית ומרגשת. 14,000 צעדים – זה מה שהראה לי מד הצעדים בנייד. 14 אלף צעדים בסמטאות שוק "ג'מע אל פנה". בלי תיווך המדריך, בלי מסגרת הברזל של הג'יפ סביבנו. רק אנחנו והסמטאות. זה קסם מרוקאי.
סוף מסע…
זהו. כלומר, כמעט זהו. לא הספקתי לספר לכם אפילו חצי ממה שחווינו. אי אפשר. אי אפשר לתעד ביומן מסע את כל מה שהיה – שבט הטוארג בסהרה, מופע הפנטזיה, הרגעים הקטנים, ילדי הכפרים, החוויות שנצברו ונחרטו עמוק עמוק בלב ובנשמה.
אין מנוס רק מלציין דבר אחד קטנטן אבל מאד מאד משמעותי. כל המסע הזה לא היה קורה ומרגיש כך אלמלא התכנון שלו היה מוקפד, ההתייחסות והגישה היו כה נעימים. מקומות הלינה והכלכלה היו כה מפנקים. לחלוטין תמורה מעל ומעבר למצופה. היחס האישי, הנגיעות הקטנות – הם שעושים את ההבדל הגדול ובענק! וזה המקום להודות מעומק הלב לחברת מאסטר טריפ על שהגשימה לי עוד חלום !!
טיולים קרובים למרוקו
