יש מדינות שאנחנו פוגשים, ומיד מתאהבים. לא מהסוג שמרשים במבט ראשון, אלא כאלה שנכנסים מתחת לעור לאט־לאט עד שאנחנו מוצאים את עצמנו שואלים : איך ייתכן שעדיין לא כולם גילו את המקום הזה?
כך בדיוק הרגשנו כשהגענו לטיול לאלבניה.
מדינה קטנה, חבויה בין הרים וים, שמצליחה להיות מצד אחד גולמית, פשוטה, אותנטית ומצד שני מרגשת, עוצמתית ומלאת הפתעות. התחושה מתחילה כבר מהרגע הראשון: הכבישים הצרים, הכפרים הקטנים שנראים כאילו הזמן עצר בהם, שיחות ידידותיות עם מקומיים שלא מנסים למכור רק לשתף. וכשמגיעים לשטח עם ג'יפים משהו משתנה, "משהו" שאי אפשר לתאר במילים רק כשמגיעים מבינים.
טיול ג'יפים באלבניה הוא לא רק דרך לראות את הנוף, אלא דרך לפגוש את הלב של המדינה הזו.
אנחנו נוסעים בין הרים פראיים, חוצים נהרות צלולים, מבקרים בכפרים מבודדים שבהם הזמן זז בקצב אחר. ובכל עצירה – נוף חדש, אנשים חדשים, סיפור אחר. אבל מעבר לנופים אלבניה מסתירה בתוכה עולם שלם של עובדות מפתיעות, שהופכות את החוויה לעשירה ורבת רבדים.
וכדי שגם אתם תכירו את אלבניה לפני שתגיעו הנה כמה עובדות מעניינות :
הנה כן, זאת אומרת לא
באלבניה מנענעים את הראש למעלה למטה כדי להגיד "לא", ולצדדים כדי להגיד "כן".
כן, קראתם נכון. ולקח לנו יום שלם להבין למה המוכר בחנות לא הבין אותנו למרות שהוא דווקא הסכים לגמרי.
בונקר לכל אזרח – באמת
במשך עשרות שנים תחת הדיקטטור אנוור הוג'ה, נבנו באלבניה יותר מ־170,000 בונקרים. המטרה: להגן מפני פלישה שמעולם לא הגיעה.
התוצאה: שדות, חופים ויערות עם כיפות בטון סוריאליסטיות שרידים של פרנויה לאומית.
כולם חברים – מוסלמים, נוצרים ואפילו אתאיסטים – חיים כאן יחד, בשקט
בניגוד לרוב מדינות הבלקן, אלבניה הצליחה לקיים דו־קיום דתי אמיתי.
המסגדים, הכנסיות והזיכרונות מהעבר הקומוניסטי משתלבים במרחב בלי דרמות. פה הדת היא אישית, לא ציבורית ואנשים מחוברים על פי צו ליבם.
BESA מילה אחת עם משקל של אומה
"Besa" היא מילה אלבנית שפירושה התחייבות של כבוד. עבור האלבנים, לתת "בסה" משמעו הבטחה שאי אפשר להפר, גם אם זה עולה במחיר אישי כבד. ערך שנמצא עמוק בתרבות, וליווה גם סיפורים של הצלת יהודים בזמן השואה.
צפירה? באלבניה זו מחווה של נימוס
אחד הדברים שהפתיעו אותנו בתחילת הדרך הוא השימוש השונה בצפצוף הרכב.
בעוד שבמדינות אחרות צפירה פירושה תוקפנות או חוסר סבלנות, באלבניה היא לעיתים קרובות דווקא מחווה של תודה, נימוס או ברכה.
מצפצפים כדי להגיד שלום, כדי להודות, או פשוט כדי לציין "אני כאן, אל תיבהלו". מערכת תקשורת שלמה שמסתכמת בצפצוף.
אסור היה להחזיק רכב פרטי עד שנות ה־90
רק אחרי נפילת הקומוניזם, אלבנים הורשו להחזיק רכב פרטי. היום, אם נסתובב ברחובות, נראה אינספור מרצדסים משומשים, סוג של תיקון היסטורי, אולי?
אחד היעדים האחרונים באירופה שבהם עוד אפשר "ללכת לאיבוד" ולהרגיש אושר.
כן, זה נדיר. אבל כשנכנסים להרים, לנהרות ולכפרים הנידחים – אין קליטה, אין שילוט, אין גוגל. יש רק דרך, טבע, אנשים – ותחושת חופש שאין לה תחליף. תדמיינו כמה רגעי אושר צפויים לכם בטיול ג'יפים באלבניה בלי החיבור האינסופי למסכים.
האירוח כאן לא סתם לבבי , הוא מצווה תרבותית
להיות אורח באלבניה זו לא פונקציה זו זכות של המארח. ברגע שנכנסים לבית מקומי, האוכל לא מפסיק לצאת, גם אם לא ביקשנו.וזה תמיד עם חיוך, תמיד עם לב פתוח, ותמיד בלי חשבון.
אלבניה היא הרבה יותר ממה שרואים בגלויה. זו מדינה שמסתירה סיפורים, מנהגים, ערכים ואנשים שמזכירים לנו למה בכלל יצאנו לדרך.
וכשאנחנו יוצאים לטיול ג'יפים באלבניה, אנחנו פוגשים לא רק נופים – אלא שכבות של תרבות, זהות והיסטוריה שביחד הופכים לחוויית חיים
זה הזמן שלך להצטרף למסע אל הלב הפועם של הבלקן?
אנחנו מזמינים אתכם לטיול ג'יפים בנהיגה עצמית באלבניה בו נגלה דרך ההרים, הכפרים והסיפורים חיים מרתקים ביעד מהפנט.