כשאנחנו עולים להרי הקווקז ובמיוחד לחבל תושתי וחבסורתי שבגאורגיה חשוב שנלמד מספר כללי תרבות וכבוד אל מול תושבי ההרים המקומיים:
טיול בחבלי תושטי וחבסורתי מצריך רגישות תרבותית וכבוד רב כלפי התושבים המקומיים. בני הכפרים בהרים נוטים להיות שמרנים ומאופקים, למשל, נהוג שלא להפגין חיבה בפומבי (אין להתנשק או להתחבק ברחוב), הלבוש המסורתי מאוד צנוע, חשוב לברך בשלום גם אם אינכם דוברי השפה, הברכה גמארג'ובה שפירושה שלום, מזרים תתקבל בחום.
המקומיים גאים וחרוצים ותופסים את עצמם כשותפים למסע ולא כנותני שירות כפופים, לכן גלו כבוד, סבלנות וצניעות בהתנהלותכם. אמנם בעבר זרים נתקבלו בזהירות, כיום אורחים זרים נחשבים לסימן למזל טוב ומתקבלים בחום על ידי מרבית המשפחות.
האירוח בהרי הקווקז הוא לב לבה של החוויה: החליפה המסורתית אומרת שהאורח הוא מתת האל. המארחים המקומיים ינהגו כאילו אתם מלכי הכפר: יציעו שפע של אוכל ביתי, משקאות ומקום לינה חמים. נהוג להצטרף לשולחן ולאכול מהכל, סירוב למאכל עלול להיחשב כלא מנומס. במהלך סעודה חגיגית (סוּפרה) יישאו המארחים ברכות (טוסט) רבות, כבודו של ראש הטקס (טמאדה) חשוב, ויש להמתין לברכתו הראשונה לפני ששותים. אין חובה ללגום את כל המשקה בכל ברכה, לגימות קטנות מתקבלות בהבנה, במיוחד עבור מי שאינם רגילים לאלכוהול. טיפ חשוב: השאירו מעט מזון בצלחת בסיום הארוחה כאות לכך ששבעתם, משום שהמארח יוסיף להגיש אוכל כל עוד הצלחת ריקה. כמו כן, הקפידו שלא לקנח את האף או לעשות דבר בלתי נעים אחר ליד שולחן האוכל בפני המארחים. זכרו שתושבי ההרים מארחים מכל הלב לא מתוך ציפייה לתשלום, אלא מתוך שמחה כנה לבואכם, הודו להם בלבביות על הכנסת האורחים החמה.
בחברות ההרריות המסורתיות, אופן הלבוש משקף כבוד וענווה. הגעה לכפרים מומלצת בלבוש צנוע המתאים לאורחות המקום. נשים מתבקשות במיוחד להימנע מבגדים חושפניים, חצאיות קצרות מאוד, גופיות או מחשופים ולבחור במקום זאת במכנסיים ארוכים או חצאיות ארוכות ובגדים עם שרוולים. גם לגברים מומלץ לוותר על מכנסיים קצרים וללבוש מכנס ארוך, אף על פי שאין איסור רשמי על כך. הכלל המנחה הוא להתלבש בדומה לסגנון המקומיים: פשוט, נקי וצנוע. בנוסף, בעת ביקור בכנסייה או באתר דתי אחר, הקפידו על כיסוי כתפיים וברכיים (ונשים יכסו ראשן), כדי להפגין כבוד לאמונה המקומית.
מנהגים מקומיים וטאבו שבהרים – האזורים תושטי וחבסורתי עשירים במנהגים עתיקים, וכאורחים עלינו לכבד את המנהגים והאיסורים הנהוגים מזה דורות. אחד הטאבואים החשובים הוא נושא האתרים הקדושים: בהרים פזורים מקדשים קטנים (המכונים חאטי) ואבנים מקודשות המשמשות לפולחן מקומי פגאני-נוצרי. נשים וזרים בדרך כלל אינם מורשים להתקרב למקומות קדושים אלו, במיוחד לאותם מקדשים המיועדים לגברים בלבד. יש לכבד איסור זה בלי לערער ובלי לנסות להתקרב לצלם, אפילו אם הדבר מסקרן, בעיני המקומיים מדובר בחילול הקודש. באופן דומה, אין להכניס מוצרי חזיר לאזורים הללו: בני תושטי רואים בחזיר בעל חיים טמא, מנהג שמקורו במסורות קדומות ובהשפעות מוסלמיות מן האזורים השכנים. מתוך כבוד, הימנעו מהבאת מזון המכיל חזיר (נקניקים, שימורים וכד'). עוד מנהג שכדאי לדעת: בעבר רכיבה על סוס ישירות דרך כפר נחשבה לסימן לפשיטה עוינת, ולכן נהוג היה לרדת מהסוס בכניסה לכפר ולהוליכו ברגל מתוך כבוד ושלווה – כיום מטיילים מעטים מגיעים רכובים, אך העיקרון נותר כסמל לכבוד לקהילה. כמו כן, באירועים מסורתיים גברים ונשים יושבים בנפרד, והעולם החברתי נפרד במידת מה בין המינים; אורחים זרים אמנם לא מחויבים לנהוג כך, אך כדאי לנהוג לפי הנחיות המארחים במידה שתוזמנו לאירוע מקומי. לסיכום, כבדו את האמונות והמסורות אפילו אם הן שונות ממה שהכרתם, גישה מכבדת תבטיח שיתייחסו אליכם כאל אורחים רצויים בכל מקום.
החיים בכפרים אווירה ותנאי שהייה – האווירה בכפרי ההרים אותנטית, שלווה ומנתקת את המבקר משגרת היומיום המודרנית. התשתיות הבסיסיות קיימות אך מוגבלות: ברוב הכפרים אין אספקת חשמל רציפה מרשת ארצית, אלא חשמל סולרי או גנרטור שפועל בשעות מסוימות מספיק להטענת טלפון או מצלמה, אך לא למכשירים עתירי צריכה. בימים מעוננים או גשומים ייתכן שלא יהיה חשמל כלל, ולכן מומלץ להצטייד במטען נייד ולהתאים ציפיות לגבי מים חמים (בדרך כלל יש מים חמים פושרים למקלחת, אך עדיף להתקלח בשעות היום החמות). בכפרים קטנים אין בנקים או כספומטים, וגם לא חנויות או בתי מרקחת של ממש, חשוב להביא מהעיר את כל הדרוש לכם במזומן (לארי גאורגי) ואת התרופות האישיות והציוד הרפואי הנחוץ. הלינה היא בדרך כלל בבית הארחה משפחתי או בחווה מקומית, בתנאים פשוטים אך נקיים ונוחים; המקומיים מקפידים מאוד על ניקיון הבית והמצעים. יתכן שחדרי הרחצה משותפים לכמה חדרים, אך תגלו שבתי ההארחה שומרים על רמת ניקיון מרשימה והם מצוידים במגבות ומצעים טריים. הלילות בהרים קרירים ואפילו בקיץ מומלץ להצטייד בלבוש חם לשינה, מאחר וברוב הבתים אין חימום לילי מרכזי. שגרת היום בכפר מתחילה עם זריחת השמש ומסתיימת מוקדם בערב – רבים מהמארחים נועלים את דלתות הבית בשעה מוקדמת יחסית בלילה (לעיתים סביב 22:00-23:00) לטובת ביטחון המשפחה ושנת לילה טובה. לכן, היו מתחשבים ואל תתכננו בילויים ליליים מאוחרים; תהנו משמי הלילה הצלולים והכוכבים ולכו לישון בהתאם לקצב החיים המקומי. זכרו – חלק מהקסם בטיול כאן הוא ההתנתקות מההמולה המודרנית, אז אימצו באהבה את הפשטות והשלווה של חיי הכפר.
תקשורת ושפה, גישור על פערי שפה – על פי רוב המטיילים אינם דוברי גאורגית, על אף זאת אין סיבה לדאגה, אפשר להתגבר על מחסום השפה בחיוך ובאדיבות. מרבית תושבי האזור דוברים ניב מקומי של גאורגית (ובחלק מתושטי אף שפת מיעוט הנקראת באץ), ורבים מהמבוגרים מכירים מעט רוסית מהתקופה הסובייטית. הדור הצעיר יותר, במיוחד בני הנוער או מדריכים מקומיים, כבר למד מעט אנגלית ויכול לסייע בתרגום בעת הצורך. מאחר ואנחנו מלווים במדריך גאורגי, הוא יסייע בתקשורת עם התושבים. עם זאת, יפה ומומלץ מאוד ללמוד כמה ביטויים בסיסיים בגאורגית ולשלבם בדיבור, מילים כמו "שלום" – גמארג'ובה ו"תודה"- מַדְלוֹבָּה, מוכיחות שאכפת לכם מהתרבות המקומית ומשמחות כל גאורגי. במקומות רבים הילדים או הצעירים ישמחו לתפקד כמתורגמנים חובבים עבורכם, לא פעם תמצאו נער או נערה בני 12 שעוזרים לגשר על הפער בשפה בהתלהבות. בנוסף, שפת הגוף חשובה: לחיצת יד איתנה, קשר עין ישיר וחיוך יוצרים הבנה גם ללא מילים. היו סבלניים בתקשורת, דיבור איטי, שימוש בתנועות ידיים אדיבות וציור סמלים פשוטים יכולים לעזור. זכרו שהמקומיים מאוד מעריכים נסיונות של אורחים לתקשר בשפתם או להבין את תרבותם, והדבר פותח דלתות של לבבות.
אינטראקציה ורגישות – מה לשתף (ומה לא) עם התושבים: המפגש עם התושבים הוא לב חוויית הטיול, וכדאי לגשת אליו בגישה כנה, פתוחה אך גם רגישה. בני הכפרים מתעניינים באורחיהם וישמחו לשמוע על חייכם, משפחותיכם והחיים בישראל, לעיתים מארחים ינהלו שיחה ערה וישאלו שאלות רבות מתוך סקרנות אמיתית. מומלץ לשתף בחוויות חיוביות, להראות תמונות של המשפחה או הנכדים (אלה פריטי שיחה נפלאים שוברים מחסומי שפה) וכן להקשיב באותו עניין לסיפורים שלהם. עם זאת, זכרו לכבד פרטיות, אם יש נושא שאינכם חשים בנוח לדבר עליו (כגון פוליטיקה, דת או נושאים אישיים מאוד), תוכלו בחיוך מנומס להתחמק ולהחליף נושא לרוב המקומיים יבינו את הרמז. נימוסי צילום:
לפני שאתם מצלמים מקומיים או את ביתם, בקשו רשות בנימוס, במיוחד כשמדובר בקשישים או בנשים, רבים ישמחו ויסכימו, אך חשוב לא להיתפס כגסי רוח עם מצלמה פולשנית. הימנעו מנושאי שיחה שיכולים להביך או לעורר מחלוקת: למשל, ביקורת על אורחות חייהם, השוואות חומריות (אין טעם "להתפעל" מכך שאין להם טלוויזיה חדשה, הדבר עלול להתפרש כזלזול), או סוגיות פוליטיות רגישות הנוגעות לגאורגיה. תחת זאת, תוכלו להחמיא לנופים, לאוכל הטעים או למסורות המיוחדות, גאוותם המקומית תפרח לשמע דברי הערכה כנים.
מתנות ותמורה: נהוג וכדאי להביא מתנה סמלית קטנה בעת ביקור בבית מקומי, מזכרת קטנה מישראל מחזיק מפתחות מירושלים או כל דבר שיזכיר את ירושלים, בקבוק יין טוב יתקבלו בתודה (פרחים מקובל להביא במספר אי-זוגי של פריטים). אם התארחתם אצל משפחה מקומית, אל תציעו כסף ישירות אם לא מדובר בשירות רשמי, במקום זאת תוכלו לגמול בטובת הנאה אחרת, כמו מזון שהבאתם, כיבוד מהעיר, או אפילו לשלוח להם בהמשך תמונות מודפסות שלכם יחד כמזכרת. במקרה שהמארחים מסרבים בנימוס למתנה או לתשלום, עמדו על שלכם ברכות, מקובל שהם יסרבו פעם-פעמיים מתוך צניעות, אך התעקשו קלות מתוך הכרת תודה. בסופו של דבר, יחסי הגומלין עם תושבי תושטי וחבסורתי צריכים להתבסס על כבוד, הדדיות וחום אנושי. אם תהיו רגישים ופתוחים, תרוויחו לא רק טיול מוצלח אלא גם קשר אנושי משמעותי.
טיול ג'יפים בחבל התושתי זו חוויה שפורטת על כל החושים. זה אזור מלא בסיפורים, מנהגים, ערכים ואנשים שמזכירים לנו למה בכלל יצאנו למסע.
וכשאנחנו יוצאים לטיול ג'יפים בגאורגיה, אנחנו פוגשים לא רק נופים – אלא שכבות של תרבות, זהות והיסטוריה שביחד הופכים לחוויית חיים ומזכירים מה באמת חשוב בחיים. זה מסע שגם אחרי שתחזרו ימשיך לפעום בעוצמה בתוך כל אחד ואחת מכם. צוות מאסטר טריפ כבר מתחיל להתרגש ומה איתך ?
